Uncovered, 2008,
טכניקה מעורבת על בד, 70x80

Fan Story, 2007,
שמן על בד, 125x125

Happy-Hour, 2009,
שמן על בד, 250x150

The One  2009,
טכניקה  מעורבת על בד, 150x250

Latwika  2007,
שמן על בד, 150x250

Tsunami 1, 2011,
שמן על בד, 85x40

Tsunami 2, 2011,
שמן על בד, 85x40

Tsunami 3, 2011,
שמן על בד, 85x40

Tsunami 4, 2011,
שמן על בד, 85x40

Tsunami 5, 2011,
שמן על בד, 85x40

Mrs. Bronzer,, 2009,
אקריליק על בד, 70x90

NoMo, 2008,
שמן על בד, 170x120

Spain Bar, 2010,
שמן על בד, 60x90

Ntrees, 2008,
שמן על בד, 125x125

F Planet, 2010,
טכניקה מעורבת על בד, 130x130

Good-night-kiss, 2009,
שמן על בד, 40x60

Fingernails 2007,
שמן על בד, 20x25

So What, 2010,
שמן על בד, 20X25

Mama Mia, 2010,
שמן על בד, 20X25

50 Faces,  2010,
שמן על בד, 110x170

Me & You 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 70 ס"מ

Soul-2-soul, 2011 ,
שמן על בד, 100 ס"מ

Color Touch, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 70 ס"מ

Close Up 1, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 26 ס"מ

Close Up 2, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 26 ס"מ

Close Up 3, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 26 ס"מ

Close Up 4, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 26 ס"מ

Close Up 5, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 26 ס"מ

Close Up 6, 2011,
טכניקה מעורבת על בד, 26 ס"מ

  רועי שחר הוא אמן אוטודידקט שנולד בתל אביב. בשנים 1990-1983 חי בניו יורק, וכשחזר לארץ עם משפחתו גר ברעננה עד 2008. כיום הוא חי ויוצר בתל אביב. תערוכת היחיד הראשונה שלו התקיימה
ב-2010 בגלריה משרד בתל אביב; והתערוכה הנוכחית, במכון הטכנולוגי חולון, היא תערוכתו השנייה.

      עבודותיו נוצרות מתוך התמקדות בנושא הקרוב ללבו שמובילה לצורות מרכזיות המשוכפלות על הקנבס ובתוך כך מולידות דימויים חדשים ומפתיעים. נושאי עבודתו מגוונים והוא מוצא השראה באהוביו ובמשפחתו, ברחובות תל אביב, בחופשה בספרד, בצונאמי שהיה ביפן, ובצבעים ובצורות שסביבו - אם בקו האוטובוס תל אביב-רעננה ואם בילדותו בניו יורק ובאמנים האהובים עליו כטקאשי מורקמי ואנדי וורהול.

הוא משתמש בצבעי שמן מעורבבים במדיום ובטרפנטין להחלקת הצבע ויוצר ציורים מדויקים, גרפיים ושטוחים, המורכבים מצורות בעלות קווי מתאר בשחור. בגלל שיטת העבודה שלו והטקסטורה החלקה שאליה הוא שואף, לעולם לא יצבע שכבה שנייה על ציור קיים אם הוא לא מרוצה, "אם ציור לא לטעמי, אני זורק את הקנבס. לא אצייר מעליו".

     שם התערוכה, The One That You Call Mine, נלקח משיר של מייקל ג'קסון שהאמן מאוד אוהב, "האזנתי לו כל ילדותי בניו יורק, אבל כשהגעתי לארץ לקחתי את השיר הזה ורקדתי לצליליו".

בעבודה הנושאת את שם התערוכה מופיעות הדמויות הקרובות לאמן והיא מוקדשת לאשתו הטרייה יוליה, שנמצאת באמצע הקנבס, בשיער צהוב, ושעיניה המצולמות מביטות על הצייר מהחלק העליון של העבודה כעיני השכינה. צילום עיניה של יוליה היה תהליך מפרך, "צילמנו אולי 200 תמונות. היה קשה להגדיל את העיניים, ולבסוף עשינו זאת בעזרת זכוכית מגדלת כדי למנוע את השתקפות הריסים". בצד שמאל של הבד אפשר לראות את האמן ובידיו כלבתו שצבעה שחור, למרות שהצבע האמיתי שלה הוא חום-לבן-שחור. הכלבה, מסוג קבליר, מככבת גם בעבודה העגולה Soul2Soul.

שחר רוצה שהיופי יהיה קרוב אליו. יופי חשוב לו. הוא משקיע ביצירת הדימוי המושלם. בציוריו יש אלמנטים מיניים, שדיים של נשים וצורות ביומורפיות שמשקפות את הפנטזיות המיניות שלו.

    בעבודה לטוויקה ניתן לראות משמאל את דמותה של עובדת זרה מקו 47 שעל שמה קרוי הציור, שנסעה לנקות בתים ברעננה ותפסה את עינו של הצייר, שהצליח לראות בה יופי מיוחד והפך אותה לגיבורת ציורו.

פניה ובגדיה הצבעוניים נתנו לו השראה והביאו אותו להשתמש בצבעים שנכנסו באופן מפתיע לפלטה ושאינם לקוחים מהפלטה הישראלית המוכרת, אלא מזו האפריקאית. הוא תולש את דמותה מתוך הנוף היומיומי של קו 47 ומדביק אותה בתוך סביבת ציוריו המושלמת והחלקה, ובכך ממחיש את הניגוד בין המציאות האפרורית של האשה הנוסעת לנקות את בתי העשירים ובין התפקיד שיועד לה להיות גיבורה שופעת צבעים וצורות בעיני האמן.

    העבודה  Uncovered מספרת את סיפורה של אשה מהאוטובוס שכוסתה כולה בבגד תחרה. תחרה מתפרשת פעמים רבות כבגד זול לנשים הרוצות להבליט את נשיותן ולהיראות סקסיות. אך שחר משתמש באותו בד עצמו למטרות הפוכות, כדי להסתיר את נשיותה העירומה, והוא משאיר רק רמז בצורה של שדיים, שפתיים ועיניים.

    העבודה NoMo מייצגת תמונת מלחמה בעיני ילד. שחר מתעניין איך ילד רואה את עולם המלחמה והצבא. אצל ילדים העולם מתחלק לאנשים טובים ורעים, והם צריכים להחליט על מי לסמוך. בשמי הציור יש עיניים המתבוננות מטה, עיניים טובות שמשגיחות על המלחמות המרחשות בעולם. שחר עצמו מרגיש לעתים כמו ילד שבטוח שמישהו דואג לו. עבודה זו מגלמת את הפחדים הקמאיים המצויים עמוק אצל כולנו, היכן שאנו מדמים את הסצנה המקומית במזרח התיכון ובעצם את הזירה הבינלאומית כולה למשחק מלחמה ילדותי, ורוצים להיתלות באיזה מבוגר אחראי שיגיד GAME OVER. שחר השתמש דווקא בצבעים של מדי צבא ארה"ב, אולי בשל העובדה ששם העביר את שנות ילדותו ואלו הם הצבעים שמתקשרים אצלו למשחקי ילדות מלחמתיים, אך לטענתו גם בגלל שהצבעים של צבא ארה"ב הם בעיניו אופטימיים ונעימים יותר מצבעי צה"ל.

    עבודות הכפתורים הן הומאז' יפה לעבודות המשוכפלות של וורהול - שכפול אלמנט אחד בגוונים שונים על אותו החומר. אצל וורהול זה היה הדפס על בדים/נייר, ואילו אצל רועי שחר ציור ידני מדויק על קנבסים מעוגלים.

    ברישום שמן קטן בשחור לבן שנוצר בהשראת הרחוב התל אביבי חש המתבונן בעומס אנושי. העבודה, Longing Soul שמה, אינטנסיבית ועמוסה בפרטים של התרחשות עירונית אופיינית לתל אביב. היא מבטאת את תחושת החנק של האמן לאחר שעבר לתל אביב ואת געגועיו למרחבים שהיו בסטודיו שלו ברעננה.

   עבודתו האחרונה, שנעשתה באביב 2011 ומורכבת מחמישה קנבסים שווים בגודלם, עוסקת באירועי רעידת האדמה והצונאמי ביפן. כמו תמיד, שוב מתגלה רגישותו של האמן, ואנו נחשפים במלוא העוצמה לדיאלוג ההדוק בין מציאות לדמיון על בדיו של שחר. למרות המרחק הפיזי מהאירועים, אפשר להבחין כי הנושא קרוב מאוד ללבו, והתוצאה היא יצירת מופת שנראית כמו גרסה יפנית פופ-ארטית לגרניקה של פיקסו.