פרויקט מס' 129  

שמעון פינטו

אימא לא מרשה חמור בבית

 

 

אוצרת : רחל סוקמן

פתיחה: יום חמישי, 07.07.2011  בשעה 19:30
נעילה: 21.08.2011


**************

כתובתנו החדשה: רח' זמנהוף 6 (ליד כיכר דיזנגוף), תל אביב, טל': 03-5254191
שעות פתיחה: ב'-ו' 14:00-11:00, ב'-ה' 19:00-17:00


<הקודם

דף הבית

 הבא >

 

המיתוס/הנשגב , 2010,
שמן על בד, 130x150

ללא כותרת , 2011,
שמן על בד, 150x130

ללא כותרת , 2011,
שמן על בד, 150x130

ללא כותרת , 2011,
שמן על בד, 150x130

       

אין נביא בעירו , 2011,
שמן על בד, 150x130

אימא לא מרשה חמור בבית, 2011,
שמן על בד, 150x260

ללא כותרת , 2011,
שמן על בד, 150x130

   

ללא כותרת , 2009,
שמן על בד, 70x50

,havaianas, 2011
שמן על בד, 39x51

גשם מתוק, 2011,
שמן על בד, 150x190

דיסלקציה , 2011,
שמן על בד, 39x102

       
       

ללא כותרת , 2008,
שמן על בד, 22x16

ללא כותרת , 2008,
שמן על בד, 16x22

ללא כותרת , 2008,
שמן על בד, 22x16

ללא כותרת , 2008,
שמן על בד, 22x16

       
       

אימא לא מרשה חמור בבית

רחל סוקמן

            שמעון פינטו מתבונן בחברה הישראלית מבעד לבדי הציור שלו בעיניים פקוחות לרווחה. ציוריו מבטאים את המאבק בין חומר לרוח. בסדרת עבודות מן השנתיים האחרונות יוצר פינטו סביבות מופשטות, שקטות ורכות ועם זאת מוגדרות, שבתוכן משובצים דימויים תלת-ממדיים קריאים וצבעוניים. שילוב זה של רקע מדויק ושטוח בצבעוניות פסטלית ובתוכו נרטיב הנבנה מדימויים מוכרים וריאליסטיים, מזמן לצופה זווית אחרת של התרגשות, ומתוכה הוא מתחיל להרהר במהות הציור שבו הוא מתבונן. איכות נוספת המאפיינת את הציור של פינטו היא תנועה בלתי נראית. דומה שהוא מקפיא את רגע התנועה, אך זו ממשיכה להתחולל בעיניי הצופה.

 

 אחת העבודות המכוננות בתערוכה, אימא לא מרשה חמור בבית, נוצרה בשלהי שנת 2010, ומסמנת מחשבות על אודות חייו של האמן ויצירתו. הסצנה המתוארת בדיפטיכון מחולקת ומאוחדת בו-זמנית בין שני בדים. בציור הימני נראים חמור קשור בחבל ומדף ספרים קטן. החבל ממשיך ועובר לציור השמאלי, שם  נראה ילד, רכוב על אופניים עם גלגלי עזר, מושך את החמור לחדרו. החמור הוא מטאפורה לעולם הרוחני, ואילו הילד על אופניו מבטא את הפן החומרי. מדף הספרים המצויר מעל החמור הרה משמעות שכן הוא מייצג את מדף הספרים של האמן, את הונו התרבותי. החבל מחבר בין שני הציורים ובין שני העולמות, הרוחני והחומרי. האמן מזדהה הן עם החמור והן עם הילד, ובכך מבטא את תקוותו לשחרור מתיוגים חברתיים; ואולי יש בכך משום ניסיון לגאול את הציור?

 

שמעון פינטו נולד בערד להורים יוצאי מרוקו, דוברי צרפתית. מגיל צעיר ידע ששפתו החזותית היא שפת האמנות. בכל תקופות בית הספר המשיך לצייר בבית במקום לשחק בחוץ והעתיק יצירות מופת של אמני הרנסנס דוגמת מיכלאנג'לו וליאונרדו דה וינצ'י. היה ברור לו שיהיה אמן. בהמשך למד בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמרכז לאמנות חזותית בבאר שבע. מאז שנת 2004 הוא חי ויוצר בירושלים.