חצביה, 2010,
שמן על בד, 45x50 ס"מ

אורחים בפירנצה, 2012,
פרסקו, 45x50 ס"מ

כיסא כחול, 2011,
שמן על בד, 130x156 ס"מ

מפגש בלתי צפוי, 2011,
שמן על בד, 100x120 ס"מ

מבטים מקבילים, 2011,
שמן על בד, 60x50 ס"מ

סורגים בחלוני, 2010,
שמן על בד, 65x75 ס"מ

מפגש עם העבר, 2012,
שמן על בד, 110x130 ס"מ

מרחב צבעוני, 2010,
שמן על בד, 30x30 ס"מ

מפגש משפחתי, 2012,
שמן על בד, 86x140 ס"מ

על פרשת דרכים, 2012,
שמן על בד, 103x130 ס"מ

פנים וצללים, 2011,
שמן על בד, 30x58 ס"מ

שוק מחנה יהודה, 2012,
שמן על בד, 70x126 ס"מ

אתי לב: מפגש בלתי צפוי

רחל סוקמן

שפת היצירה של אתי לב התגלמה במהלך השנים בעיקר בציורים מופשטים טעוני מתח, בשמן על בד, שמהם בקעה צבעוניות עזה. בכל התחלה של ציור הושקע מאמץ אדירים על מנת ליצור מרחב צבעוני על הבד שכמו חיכה לה. היא באה אל הרִיק טעונה בעולמה, מלאת רצון לתת ביטוי חזותי למחשבות, למראות, לשאלות ולזיכרונות שהצטרפו לכדי פרקים בחייה.

ציוריה נבנים כסביבה מוכרת, בתוכה כתמים וקווים מצטלבים, היוצרים מרחב ציורי עשיר בצורות גיאומטריות ובדימויים בצבעים בוהקים. מצע זה נברא כמקום פתוח, המזמין אל תוכו אורחים למפגשים בלתי צפויים, דמיוניים, מפתיעים; מפגשים עם העבר ומפגשים עם פנים ועם צללים.

בחלק מן הציורים מן השנתיים האחרונות מתארחות דמויות דיוקן ודמויות צללים. אלה גם אלה באו לביקור בתוך המופשט שלה, נכנסו לרגע ונשארו לשהות ממושכת. עם הזמן הלכו הדמויות ונעשו מוכרות לאמנית, והיא החלה לזהות בהן את דיוקנה העצמי, את תווי פני אמה, את דודותיה ושאר בני משפחה, ביניהם הדוד נתן, כולם מירושלים.

נוף ילדותה המאושרת בירושלים מהווה מקור בלתי נדלה לריחות, למראות ולזיכרונות מבזיקים של שוק מחנה יהודה הנראה מחלון האוטובוס. וכך היא כותבת: "אמי אמרה לי: 'בואי מהר, יש לנו פגישה ברחוב בן יהודה עם דוד נתן'... הסתכלתי מבעד לחלון האוטובוס ואמרתי לאמי: 'הנה הבית של דודה יהודית'. בהמשך חלפנו על פני השוק וראיתי את כל הדוכנים של הירקות הצבעוניים, פיילות גדולות בשלל צבעים תלויות בפתח החנויות הפונות לכביש ...".

העבודה מפגש בלתי צפוי נותנת ביטוי חזותי לריבוי חוויות, חוויות החולפות לנגד עיניה, רצופות במפגשים אקראיים, כולן נדחסו לכדי יום אחד בחיי האמנית. האירועים כולם מתרחשים בתוך משטחי צבע סוערים, המייצרים משטח של ציור מופשט. במישור העליון, סמוך למרכז, יושבות שתי נשים בהירות שיער בסודרים אדומים, אם ובתה, צמודות זו לזו, חולקות ספסל אחד באוטובוס עירוני. אלה הן אתי לב ואמה, אביגיל. דוד נתן מתואר במסגרת אדומה בפינה הימנית העליונה, מרוחק מהן. רק כאן, על בד הציור, מתרחש המפגש שלא אירע במציאות. על הבד מתקיים עולם דמיוני המנותק, לכאורה, מן המציאות, אך מצליח לתאר נוף אורבני הנשקף מבעד לחלון תוך כדי נסיעה.

הערבוב הצבעוני של נוף עירוני מרצד, שבתוכו ניתן לזהות פרטים, כגון חלונות, סורגים, בתים, קוביות, גדרות, סולמות, עמודי חשמל, דוכני פרחים ופירות, נרקם על בד הציור בשקדנות כשל רוקמת תחרה. כך, למשל, בציור מפגש עם העבר שבו נראה דיוקן עצמי של האמנית מלפנים ומאחור; המקום שבו היא מוצבת בקומפוזיציה, מבטא את רגעי הגעגוע לעָבָר הצבעוני.

מוטיב זה, של נוף עירוני כמקום מפגש, שב ומופיע בחלק מן העבודות בתערוכה הנוכחית. היכולת להמציא, בכל פעם מחדש, מרקם שונה-אך-דומה של גופים, של דמויות, של פנים וצללים, מעיד על האובססיביות שביסוד ציוריה, ומשתקף נכוחה בציור מפגש משפחתי.

יכולתה של לב למתוח את גבולות הצבעוניות של הפלטה ובה בעת להפגין שימוש נועז בצבע השחור, כסמן דומיננטי לצללים, דמויות נוכחות, בין בדמיונה ובין בזיכרונותיה, באה לביטוי בציור מפגש עם צללים. השחור במיטבו סוער ויוצר מתח מרטיט בציור המופשט סורגים בחלוני. המכחול הטבול בשחור, בעודו מסמן פרשת דרכים על רקע צבעי האוקר החמים, פוגש שתי בנות משפחה, מפלג בין צללים שחורים לצמד דיוקנאות בציור על פרשת דרכים.

נוקטורנו

אט-אט מתבהרת התובנה כי היצורים, שבראה לב וציירה במכחוליה הצבעוניים, הם בני שיח מימי ילדותה ונעוריה בשכונת מזכרת משה בירושלים, מקום מגוריהם של סבה וסבתה, אסתר ואברהם זרחיה. מקורותיה של משפחת זרחיה בן שטח בכפר חצבייה למרגלות החרמון, בגבולה הצפוני של הארץ, שבו התקיימה קהילה יהודית כפרית במשך אלפיים שנים, מאז ימי בית שני. דרכו האמנותית של סבא אברהם זרחיה שזורה בחיי בית הספר לאמנות בצלאל בירושלים, שם לימד צורפות וריקוע נחושת, מקצוע שאותו רכש בדמשק. ניצוצות של אמנות וכמיהה לציור ולפיסול בחומר החלו בלב בתקופת ילדותה, כשהייתה מוקפת ביצירותיו המרשימות של סבה. מורשת משפחתית זו מסבירה את מחויבותה התמידית לא רק לציור, אלא גם לדמויות המשפחתיות שהחלו להופיע בציוריה. ניכר כי לדמויות אין כל כוונה להיפרד מן האמנית שיצרה אותן, ואכן הן קשורות אלו לאלו בעבותות של קרבה.