דף הבית

רוח בחוץ, 2011,
גואש ודיו על נייר, 40x50 ס"מ .

רחובות מוצפים, 2011,
טכניקה מעורבת על נייר, 46X58 ס"מ.

גחליליות, 2012,
טכניקה מעורבת על נייר, 37X83 ס"מ.

רפסודה (ילד ישן), 2011,
רישום וגואש על נייר, 21x52 ס"מ

הדר ראובן: עור שבלול

המיצב עור שבלול מסכם תהליך בן שנים מספר, שבמהלכן באו לידי ייצוג בעבודותיה של הדר ראובן חרדה קיומית ורגישות יתר. על פי הגישה האקזיסטנציאליסטית, חרדה זו נחשבת לאם כל החרדות: זוהי חרדה בלתי נמנעת, שמקורה בידיעה כי המוות הוא סוף בלתי נמנע של חיינו בעולם, וכי האדם הנו יצור בן-חלוף, פגיע ושברירי. התמקדותה של ראובן בתובנה זו, לצד רגישותה המוגברת לסביבה, מביאות אותה לפרץ של יצירתיות, אופטימית ושלילית בעת ובעונה אחת. בעבודותיה היא משלבת משפטים, המבטאים את החרדה המלווה את תהליך היצירה, ומעוררים הזדהות.

ראובן מתייחסת לעולמה האישי כאל עולם נטול מסננים. תחושות וחוויות מציפות אותה ללא הרף. רגישותה לסביבה יוצרת אמנות רווית פרטים ייחודיים, שעל-פי-רוב נעלמים מעינינו בשגרת החיים, כמו חרק שנמחץ על ידי סוליית נעל במהלך צעד פשוט. הצבת התערוכה מציעה מבט מן הכלל אל הפרט הזעיר ביותר.

השימוש בקולאז' מדגיש את התעסקותה של ראובן בפרטי פרטים. יש להתבונן בעבודותיה בקפידה כדי לקלוט כי מדובר בקולאז' המורכב מעשרות פריטים יחידניים. החיבורים ביניהם מכוננים מציאות "פנימית" חדשה, המבקשת להתמודד עם הבלבול הסובב ולהקנות תחושת שליטה.

בחיפוש אחר מקומו של האדם בעולם עברה ראובן תהליך מורכב. העבודות שיצרה בראשית דרכה (2011-2007) היו חשופות יותר ודלות במונחי טכניקה, למשל רישום בעיפרון על נייר. בעבודותיה החדשות, החל משנת 2011, ניתן להבחין בהיווצרות מנגנוני הגנה ובשימוש בטכניקות מעורבות ובבנייה רב-שכבתית בניסיון להגן על העוּבר החשוף.

דמויות בתנוחת עובר שבות ומופיעות בעבודותיה. ראובן מכנה אותן "משתבללים", בשל הדמיון לצורתו של השבלול כעובר ברחם האם. השבלול הנו רכיכה. הוא חשוף לפגיעה ומוגן, אם בכלל, על ידי קליפה חיצונית דקה ושברירית, ולכן מיטיב לדמות את תחושת החשיפוּת אל מול העולם, את רגישות היתר, ואת החרדה או הפחד לאבד גם את ההגנה הקלושה ולהיוותר חשופה לכל פגע... המשתבללים הם מטאפורה לרצון לחזור למקום מוגן וחסר דאגות, כמו הרחם, המקנה תחושת שליטה על המצב הקיומי ומעניק כוח להתמודד עמה.       

ראובן מציירת דמויות, דרכן היא מבטאת את רגשותיה ותחושותיה, לעתים באמצעות כיתוב, לעתים באמצעות הבעות פנים. היא נעזרת בדימויי חפצים כדי להעביר תחושת הזרה. בד בבד היא מתארת בעבודותיה רחובות עירוניים שוקקי חיים אך מנוכרים.

השימוש במגוון רחב של חומרים – ביניהם עיפרון, דיו וחוטי תפירה, ובטכניקות שונות, כגון קולאז' ותפירה של פרטים אל תוך הציורים – מעיד על תשומת לב לפרטים הקטנים, המתגבשים לכלל יצירה אחת מורכבת ומאששים את יכולותיה כאמנית רב-תחומית.

                                                                                                                                          האוצרת : לילך פורת