פרויקט מס' 170

מתי פישר

האוויר צונן ואפל

אוצרת אורחת: נאוה סיביליה שדה

אוצרת ראשית : רחל סוקמן

פתיחה יום חמישי, 13 באוגוסט 2015, בשעה 20:00

נעילה יום חמישי, 10 בספטמבר 2015, בשעה 18:00

**********************
זמנהוף 6 , תל אביב טלפון: 03-5254191
שעות פתיחה: ב'- ה' 11:00-18:00; ו' 11:00-14:00



<הקודם

דף הבית

  הבא>

רב-ממד 6:
נרקיסוס / Narkissos,
2015-2013,
שמן על בד מקופל,
גובה: 140, קוטר: 20
עעעעעעע
עעעעעעע

רב-ממד 7:
שבריר שנייה / A Fraction of a Second,
2015-2013,
צבע מים, אקריליק
ודיו על נייר מקופל,
גובה: 230, קוטר: 40

רב-ממד 10:
סיפור ישן / An Old Tale,
2015-2013,
שמן על בד מקופל,
גובה: 120, קוטר: 20
עעעעעעע
עעעעעעע

     
רב-ממד 1: האוויר צונן
/ Die Luft ist kuhl,
2015-2013,
שמן על בד מקופל,
גובה: 210, קוטר: 40
רב-ממד 4: זה הכול
/ That is All,
2015-2013,
אקריליק, נייר, נייר מבריק
ושלד על נייר מקופל
גובה: 130, קוטר: 30
רב-ממד 4: זה הכול
/ That is All,
2015-2013,
אקריליק, נייר, נייר מבריק
ושלד על נייר מקופל
גובה: 130, קוטר: 30
     

האוויר צונן ואפל

Die Luft ist kuhl

מתי פישר

 

 

"לֹא אֵדַע מַה פֵּשֶׁר דָּבָר

ֹשֶכֹּה לִבִּי עָצֵב;

אַגָּדַת קְדוּמִים זֶה מִכְּבָר

לֹא תֶרֶף מִנִּי הַלֵּב.

 

צוֹנֵן הָאֲוִיר וְאָפֵל,

הָרְהַיְן יִזְרֹם בַּלָּט;

פִּסְגַּת הֶהַרִים עוֹד תָּהֵל

בְּזֹהַר עֶרֶב רָד". 1

 

- היינריך היינה, "הַלּוֹרֶלַי" 1

 

יצורי אנוש אנדרוגיניים, שוטר המניף ידו בתנועה היסטורית רבת משמעות, ילד בתנועה מבוהלת, מגדלי התאומים, דמויות אנוש זעירות עפות באוויר, דימויים מיתולוגיים הצצים לפתע מתוך המולה גדולה – לקט של מראות, המצוירים על מצע נייר מקופל, מרצד על פני אובייקטים קינטיים תלת-ממדיים.

שפע זה מתאפיין בשפה ציורית מעורבת. לעתים מזדקרים הדימויים וניצבים נכחה אל מול הצופה משל קיימים ואמיתיים הם; לעתים הם הופכים לכתמי צבע, שממשותם מוטלת בספק.

ארגון פני השטח כדגם מייחדת את יצירתו של הצייר הצרפתי, אנרי מאטיס ( Matisse , 1954-1869). בקולאז'ים, שיצר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, הדגיש את שלילת המרחק בין המצע לבין הדימוי. שימוש בטכניקות של קיפול רווח ביצירותיהם של אמנים, ביניהם סימון הנטאי ( Hantai , 2008-1922) וסם גיליאם ( Gilliam , נ' 1933) המבליטים את הממד הפיזי של המצע. גם תנועות אמריקניות, כגון Pattern and Design , שפעלו בלוס אנג'לס ובניו יורק, התמקדו בשלילת הפער שבין המצע לבין הדימוי.

הייחוד בעבודותיו של פישר טמון בעירוב מגמות אלה, שבהן הודגשו פני השטח לצד מצע תלת-ממדי ודימויים אשלייתיים. התוצאה היא מראה של מעין חלום עוועים מתעתע, שהממד האופייני לו ביותר הוא הסימולטניות. לדברי פישר, הנושא המרכזי בסדרה זו הוא הזמן שבמסגרתו מתהווה הסיפור, הבניית הזיכרון וההיסטוריה. הבלטת פני השטח משמשת ביטוי חיצוני לרבדים היסטוריים פנימיים ועמוקים, שכמו הפכו למִקשה אחת, למעטפת חיצונית אילמת. רבדים אלו מקופלים, תרתי משמע, כחומר נפץ מתקתק, הפורץ מפעם לפעם אל מעל לפני השטח בדמות סמלים ודימויים היסטוריים או מיתולוגיים.

רבדים אלו מעלים בזיכרון עולם שתואר על ידי ההוגים הצרפתיים, ז'יל דלז ופליקס גוואטרי, כמרחב ריזומטי נטול גבולות וחסר נקודות אחיזה. 2 זוהי מעין מערכת מרובדת ומסועפת, נטולת שורשים וגבולות, המתהווה כל העת, אך לעולם אינה מגיעה לכלל מיצוי ואף פעם אינה סופית. 3 פישר יוצר עולם מרובד, השרוי בתנועה מתמדת, ללא התחלה וללא סוף; עולם המורכב ממיני התהוויות, "בחוסר היקבעותיות מתמדת, במעגליות קונכייתית חסרת מנוחה". 4

מאפיין בולט של האובייקטים בתערוכה הוא הצורה הספירלית, המעלה על הדעת מונומנטים, כגון עמוד טריאנוס (113 לספירה), שאזכורו כאן נקשר לעיסוקו של פישר בתולדות האמנות הקלאסית. בתבליטים שעל העמוד, המערבים לא אחת מספר נקודות מבט, מתוארים מסעותיו הצבאיים של הקיסר טריאנוס וניצחונותיו, עירוב שנועד לייצר בו-זמניות, סימולטניות של אירועים, וכך לדחוס, כביכול, את הריבוי ההיסטורי לכלל נקודות מבט נשלטות, לתועלת הקיסר. אך תנועת הדימוי הציורי בשילוב עם איכותם הבו-זמנית של האירועים בעבודתו של פישר מבטאת דווקא תחושות פוסט-מודרניות מנוגדות של תלות מוחלטת בהיסטוריה והיעדר שליטה עליה, בד בבד עם התקווה כי קיים ממד גואל בתשוקה האנושית לסדר מחדש.

הימצאותם של האובייקטים בתהליך תנועתי-סיבובי קבוע מחזקת, לכאורה, את הגישה הרואה בהיסטוריה תהליך מחזורי. מאידך גיסא, ריבוי האלמנטים והשילוב בין דימויים כתמיים מופשטים לבין דימויים ממשיים, המבוססים על רישום קלאסי, יוצר תמהיל המבטל כל חוקיות מחזורית.

ההיסטוריה, כמערכת רשתית מרובדת וסינכרונית, מוצגת כחוויה של חלום מתעתע ורב-כיווני, מבחינה גלובלית ומבחינה אישית גם יחד. המיקרו-קוסמי משתלב עם המאקרו-קוסמי, וכך נוצרת ערבוביה, המעלה שאלות על אודות מהות ההווה ביחס לעבר וביחס לעתיד. כך, אל מול פני דמות אנדרוגנית השאולה ממילון הצורות הקלאסי, מונפת זרועו התקיפה של שוטר, וילד מבוהל כמו נס מפני המראות. נרקיסוס, המצויר כנערה, מחפש את דמותו החומקת ממנו מחמת סיבוב הספירלה, כשם שהיא חומקת גם מן הצלם, המופיע בחלקו העליון של הציור, ומן הצופה, המנסה לקבע את הדימוי ולעצור את הזמן. ייצוגים אלו עשויים להתפרש כמעין ערגה לעָבָר קסום ורחוק, לנוכח מציאות היסטורית מאיימת. מבחינה זו דומה שפישר מפקפק בממד הגואל שיש בשחרור ממקור ומאחדות, כפי שמציע המודל הריזומטי, ובמקומו מציע רק עוד סיבוב של הגלגל, כמו דימוי הכלב המנסה לתפוס את זנבו באחד הציורים.

ערבוב התנועה והדימויים מדיף קור וניכור המעלים בזיכרון את השורה משירו של היינריך היינה, "הלורליי" : "צונן האוויר ואפל". שורה זו, המופיעה כטקסט על אחת העבודות הקינטיות בתערוכה, יכולה לשמש כותרת לתחושות הנובעות מן החוויה העכשווית: חווית הניכור בעולם שבו האוויר עומד צונן ואפל, ומעיד על עבר שטיבו מעורפל, ועל עתיד שאין בו בשורות.

 

נאוה סביליה שדה

אוגוסט 2015

 

 

הערות

1. היינריך היינה, "הלורלי", בתוך מבחר שירי היינה , תרגום: גילה אוריאל (תל אביב: יבנה, 1966), שיר 83.

2. Gilles Deleuze and Felix Guattari, A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia ( London &  New York : Continuum , 2007), pp. 6-24

3. חיים לוסקי, "מחשבת הריזום", רסלינג , 8 (סתיו 2001), עמ' 11 .

4. שם, עמ' 13.