רחל טאובר

קו התפר

אוצרת : גלית סמל

ההשראה לסדרת הפסלים החדשה של טאובר נבעה מתוך קופסת התפירה של חמותה שבה נמצאו אינסוף שאריות , חלקי אמרות , תחרות וכדומה שקשורים למערכות חיים ולבוש שאינם עוד . תערוכה זו היא מעין מסע פנימי , המחבר בין פעולת איסוף ושימור החפצים של חמותה לעיסוק המתמשך של טאובר בשאלת הזהות שלה כאמן , זהות הבאה לידי ביטוי בהשארת כלי העבודה מונצחים בפסלים .

העבודות בתערוכה זו משלבות בעיקר בין אבן לחלקי ברזל , סיבי פלדה , וכן תוספות של חבלים , חוטים או רצועות מעור וכך מייצרות דיאלוג בין חומרים שונים וטקסטורות מגוונות , הכוללות מרקמים שונים של תחרות , רקמות ותפירה בתוך האבן , הבאים לידי ביטוי בסיתות , קידוח או חירור פני האבן או בחיבור אלמנטים נוספים אליה . בפסליה נוצרים ניגודים רבים של חלל - מסה , משקל - אוויר , אור - צל , מקצב - אחידות , מרקמים – שטיחות , ובין שחור ללבן .

האבן מעסיקה את טאובר במשך השנים בווריאציות שונות . בבסיס עבודתה עומד הרעיון של אובייקט שהופקע מייעודו המקורי - שימושי על ידי שימוש פונקציונאלי אחר שהרחיב את מהותו הרעיוני . הענקת הזהות החדשה לפסל מאפשרת לה לחשוף את הפגיעות והרכות שלו המוסתרים מתחת למצע החומר הקשיח . היא רוקמת באבן על ידי חירור או קידוח של חורים המדמים טקסטיל ותחרה עדינה בתוך אבן קשה ובאמצעותם מעלה שאלות של מגדר וחברה .

ניתן לחלק את הפסלים בתערוכה לשתי קבוצות : בחלק מן העבודות הברזלים מופיעים כרדי - מייד ( מסמרים , מסוריות , מקדחים , מחברים שונים וקפיץ מיטה ) ובעבודות אחרות הברזלים מטופלים ועשויים ביד . שרידי החפצים מייצגים את אורך חייהם של חפצים בתרבות הצריכה העכשווית שלנו . פעולת שימור הזיכרון של החפצים על האבן קשורה גם לטיבה הנצחי של האבן . בנוסף לכך , טאובר משמרת גם נוסטלגיה לעבודות יד ולמיומנויות של קשרים שכמעט נעלמו מן העולם .

האבנים בהם משתמשת טאובר לפסליה מגיעות ממפעל מקומי לייצור מצבות קבורה , והיא בחרה לעבוד באבן שיש חברון ארץ - ישראלית . האבנים מגיעות בגדלים מקובלים ומכאן עוברות על ידה טרנספורמציה של שינוי צורני ופונקציונאלי . העבודה המסיבית על כל פסל לוקחת לעתים מספר חודשים . השינוי החומרי והתוספות על כל פסל מקנים סוג של חיות והופכים את המצבה הנקייה , הקרה והסטרילית לגוש מעובד חם ששינה את מטרתו . האבן הנוקשה והתעשייתית הפכה לעדינה , רכה , וביתית . החומר הקשה שמסמל מוות , הפך למלא חיים .

עבודותיה מצטיינות בהבנה עמוקה של תכונות החומר ומרקם האבן . היא מטפלת מחדש באבן , משנה את משמעותה ומפקיעה אותה ממצבה לייעוד אחר . טאובר מטפלת באבן כמו עבודת יד . מבחינתה האבן היא עבודת יד לכל דבר . כמו שרקמה נחשבת כחד - פעמית , כך גם הפיסול שלה באבן נחשב כחד - פעמי .

טאובר בודקת את גבולות החומר – את קצה היכולת לנצל את המשטח מבלי לעבור את הגבול ולגרום לשברים או סדקים באבן . עבודת סיתות באבן נחשבת לעבודה גברית , אך טאובר מנכסת אותה לתיאור עבודה שנחשבה מאז ומתמיד כנשית ועדינה . רקמה , סריגה ותפירה קיבלו אינטרפרטציה ויזואלית עדכנית בפיסול באבן , המבוססת על תעתוע ויזואלי כמו גם על מחקר של שפה וצורה .

טאובר משתמשת בטכניקה עתיקה של מלאכת יד ליצירת אמירה עכשווית בחומר אחר . השימוש בטכניקות של מלאכת יד ליצירת אמנות עכשווית אינו חדש . האמנות הפמיניסטית של שנות השבעים והשמונים של המאה ה -20, שאבה , במידה רבה , את השראתה ממה שנחשב למלאכות נשים . אולם האובייקטים שבהם משתמשת טאובר לייצוג מלאכת היד נשית , מייצגים בדרך כלל את הפן הגברי הקשוח המשתמש במקדחים מסיביים לסיתות ובנייה . היא נמצאת תמיד בחיפוש אחר ניגודים , כמו בין קונסטרוקטיבי לדקורטיבי , ובין גבריות לנשיות .

מאז ומתמיד עבודת התחרה העלתה שאלות הקשורות לעושר ומעמד על חשבון ניצול אוכלוסיות חלשות ומוחלשות . הפערים בין זמן העשייה הארוך להכנתה והעבודה הקפדנית , לעומת יכולת ההשתכרות , והמחיר שבו נמכרה , עוד מאז הומצאה בוונציה בתקופת הרנסנס , מעלים שאלות חברתיות מהותיות .

התחרה היא מלאכת יד המקושרת בזיכרון האנושי לבית ובמיוחד לבית סבתא . בדרך כלל , תחרה נתפסת כאובייקט דקורטיבי נשי , בייתי וחושני . היא משמשת לקישוט בגדים בכלל ובגדי שינה נשיים , מפות שולחן , מפיות שונות , ממחטות , וילונות , ועוד . בתקופות שונות שימשה לבישת או ענידת תחרה כקישוט לצווארונים ושרוולים לסמל מעמד אריסטוקראטי ועדות לטעם טוב . שמלות כלה מעוטרות לרוב בתחרה או עשויות לגמרי מבד תחרה . במאה ה -19 ואמצע המאה ה -20 נהגו גם לקשט מדפי ארונות בפסי תחרה מיוחדים .

העבודות מאזכרות מסורות עתיקות של תחרות באבן , שניתן למצוא לדוגמא בפסל של האפיפיור אורבן ה -8 שפוסל ב -1640-1635 על ידי ג ' ובאני לורנצו ברניני . 1 העבודות מאזכרות גם את תרבות הקבורה המפוארת והמעוטרת בתחרות של המלכים והאצילים הספרדיים של המאה ה -16, שפוסלו לבושים בבגדים מפוארים ; וכן גם תחרות מסגנון המודחאר (mudejar), 2 עיטורי תחרה ארכיטקטוניים באבן שהיו נפוצים בעיקר בספרד .

בפסל " רוקמת התחרה " משתמשת טאובר באלמנט של תחרה . הלקוחה מתוך ציור ספרדי בן המאה ה -17 של המלכה מרגרט מאוסטריה של הצייר ברתולומה גונזלס . 3 מתחת לחלק זה הוטבעו בתוך האבן מקדחים מברזל המתפקדים במקרה זה כחוטים . הפסל קרוי בשם זה בהשראת ציורו הידוע באותו השם של ורמיר 4 מ -1670-1669. בציור זה תיאר ורמיר סצנה נשית , ביתית בחזית התמונה , של אישה העסוקה בתהליך היצירתי עצמו בשירה של שתיקה . גם טאובר מעלה לדיון את העיסוק היצירתי - האמנותי שנחשב כנשי מאז ומתמיד , אולם עצם השילוב עם עבודת האבן וסיתותו , מעלה שאלות מגדריות עכשוויות של מהן מלאכות נשיות / גבריות מקובלות כיום במאה ה -21.

בפסל " עמוד של קשרים " משלבת טאובר מוט ברזל לבניין , חוט ברזל , וחבל וקושרת ביניהם בקשרים של מקרמה ותפרי " תך שיניים ".

בפסל " רקמה ראשונה " יוצרת טאובר משחק של פאזל . חיתוכי האבן נוצרו בשיטות בהן השתמש הפסל היפני איסמו נוגוצ ' י . 5 הפסל נחתך " חיתוכים כירורגיים " על פי הגדרתה , בדומה לחלקי פאזל היכולים להתחבר במדויק אחד לשני . על שני משטחי האבנים הניחה רשת ברזל שיוצרת קונטרסט מאוורר לאבן המסיבית הכבדה . דרך הרשת חודרים צללים של אור ונוצר משחק מעניין של אור - צל , מסה - שקיפות , פתוח - סגור , חלל - ונפח .

גם בפסל " קופסת תפירה " השתמשה טאובר במשחק הפאזל , שלווה במוטיב של מסוריות שבאמצעותן חתכה את חלקו העליון של האבן . המסוריות שיצרו מניפה של קווים , נשארו כעדות לעבודה המדויקת שבודקת את גבולות החומר .

בפסל " כרית סיכות " השתמשה טאובר באלמנטים של מסמרים המדמים כרית וסיכות תפירה . לכך נלוותה עבודה עדינה של חורים שיצרו סרט תחרה עדין . הבדלים במרקם האבן באים לידי ביטוי בתחושות של מט - מבריק .

בפסל " תחרה עם סליל " נדמית תוספת האבן המשולשת הקטנה למשקולת עבר של חוטי תחרה . חוטי התחרה שנקשרו בעבר עם משקולות , הקלו על מלאכת קליעת החוטים .

בפסל " עבודה לא גמורה " נראית עבודה מדויקת של קידוח שיצרה מגוון של חורים המדמים רקמה עדינה . בדומה לעבודת רקמה שעדיין לא הסתיימה , הושאר החוט המלופף כעדות לעבודה הנמצאת בתהליך של עשייה . עבודת הרקמה שכביכול לא הסתיימה , נוצרה רק על חלק מהמשטח .

בפסליה נוכח גם פן הומוריסטי שבא לידי ביטוי בפסל " וריאציה על ריצ ' רץ '" שנוצר מחיבור של שתי שפות . האלמנטים המחברים כוללים חלקי מתכת כמו ציר של דלת , חיבור שמחבר ברז לקיר , אבזם , ציר של ארון – חיבורים שלא בהכרח מתאימים לפונקציה של ריצ ' רץ '. הקידוחים יוצרים מקצב ריתמי מדויק .

בפסל " שולחן עבודה נסיוני ", יש " מציאות " מתוך קופסת התפירה של חמותה , שרידי חיים , מקומות ואנשים שאינם עוד , אליהם צירפה אימרת קפלים מפוסלת , חתיכה מהשאריות הרבות שנמצאו בקופסה .

בפסל " תפר " קפיץ של מיטה משמש בתור מטאפורה ויזואלית לתפר , כמו חוט מכליב , המחבר בין שלושת החלקים הניצבים , לעומת האבן הארוכה המונחת . הדוגמה שהוסיפה לאבן , לקוחה מטכניקה של Ajour, 6 המשמשת ביצירת מפיות ומפות תחרה .

בפסל " תחרה עם קידוחים בצורת משולש " האבן נמתחה עד לגבול אפשרויותיה להחזיק את עצמה עם חורים העוברים מצד לצד בצפיפות מרובה , עד ליצירת דגם של תחרה . הברזל , בצורת חצי עיגול , מדמה חצי מפית קרושה , סרוגה ביד . שני האלמנטים בפסל , עם דוגמת החורים השונה של כל אחד , מתקשרים זה עם זה .

פיסול באבן דורש תכונות רבות , כמו מחויבות , כנות , רצינות ומקצועיות . עבודה באבן דורשת סבלנות ותכנון , והביצוע לוקח זמן רב מאד . טאובר אוהבת את התגליות המתרחשות בשעת העבודה ובעקבות כך את התובנות החדשות המובילות לפתרונות חדשים לא צפויים . היא מבקשת למתוח את גבולות החומר לעבר מחוזות חדשים , שאינם מצייתים לעבודת האומן המסורתית באבן . היא מוציאה את החומר מהקשרו לקונטקסט חדש ומנוגד , המעלה שאלות ומעודד את הצופה להתבוננות מעמיקה .

קו התפר נמצא בין הקצוות של העבודה , בין הסיתות המהוקצע של האבן הנוקשה , לבין המרקמים העדינים שיצרו חורי המקדח . מאחורי היופי נחבא משחק מתמיד בין גילוי לכיסוי , בין נוכחות להיעדר . עבודותיה חושפות מורכבות אסתטית של עשייה . ניכרת עמלנות רבה מחד , אולם מאידך , העבודות משדרות ניקיון וסטריליות .

הערות

1. Giovanni Lorenzo Bernini היה אחד החשובים שבפסלי תקופת הבארוק באיטליה . הפסל מעוטר בעבודת תחרה מיוחדת בשרוולים ובשולי השמלה של האפיפיור .

2. האמנות המודח ' ארית שקיבלה ביטוי באדריכלות של ספרד בעיקר בין המאות ה -12 וה -16 משלבת אלמנטים נוצריים , יהודיים ומוסלמיים בתחומי יצירה שונים , אך את עיקר חותמה הטביעה באדריכלות של חצי האי האיברי .

3. Bartolom? Gonz?lez y Serrano היה צייר בארוק ספרדי שהתמחה בציור פורטרטים .

4. Johannes Vermeer היה צייר בארוק ההולנדי שהתמחה בסצנות פנים ביתיות מחיי המעמד הבינוני .

5. Isamu Noguchi היה אמן , פסל , מעצב ו אדריכל נוף יפני - אמריקאי דגול מ שנות העשרים עד שנות השמונים של המאה ה -20. הוא ידוע בפסליו ובעבודותיו הציבוריות .

6. טכניקת עבודת רקמה בה נחתכים חלקי טקסטיל , בדרך כלל כותנה או פשתן , וה " חור " שהתקבל מחוזק וממולא רקמה או תחרת מחט .