דוד גומא | יחסים מפותלים

דוד גומא קרוב אצל עצמו ; אמן מן הסוג שנהוג לכנותו " אוטודידקט ", שהרי כל מה שלמד , למד בעצמו ומעצמו . אין הוא מתהדר בהשפעותיהם של ציירים או של פסלים ידועי - שם , ישראלים או בינלאומיים , שהרי מעולם לא למד באופן סדור את מעשה יצירת האמנות או את תולדותיה , ועל פי רוב היה בודד בחיפוש דרכו בנתיבי האמנות החזותית .

מאז פרש לגמלאות מעבודתו כמהנדס אלקטרוניקה , גילה כי חשקה נפשו ליצור , והחל לבטא את מחשבותיו ואת תשוקותיו בפיסול . הבחירה לפסל בחומר הייתה לו טבעית – אהבה ממבט ראשון . המפגש הבלתי אמצעי של ידיו עם הבצק החום הרך , שנענה לו בקלות יתרה ושינה את צורתו מרגע לרגע , הפתיע אותו והפיח בו עונג שלא ידע קודם לכן .

רעיונותיו של גומא באים לידי ביטוי חזותי באופן הנבדל במובהק מן הפיסול התלת - ממדי , השגור מאז ימי בראשית , ללא קשר לחומר שממנו הוא נוצר או נוצק . הוא יוצר פסלים בעלי ארבעה כיוונים , הפונים לארבע רוחות שמים . מבלי לתכנן זאת במודע , הוא מביא את הצופה להתבונן בדיוקנאות הפיסוליים שלו באופן אחר , לשנות את הרגליו משכבר הימים ולהקיף את הפסל מארבעת צִדיו . בפגישתנו הראשונה , כאשר הפניתי את תשומת לבו לכך שהוא יוצר פסלים בעלי ארבע נקודות מבט , נראה לו הדבר מובן מאליו וטבעי . את הפסלים – המתארים ברובם נשים , שאותן הוא " אוהב ומעריץ ", לדבריו – הוא מתחיל ליצור מתוך מרובע של חומר גלם , המגיע אל שולחן העבודה שלו בתוך קופסת קרטון , כמעין מְכל מרובע , שממנו צומח הדיוקן .

בבואו ללוש את החומר בידיו הוא מגיע חף ממחשבות על מראה הפסל בתום המפגש . אין לו ציפיות או רעיונות מוקדמים לגבי העבודה המוגמרת . הוא ניגש לגוש החומר כשהוא נותן לידיו , ולא למוחו , להכתיב את הדרך ; בוטח בחושיו , והתהליך כמו מתרחש מעצמו , בין תחושותיו הבראשיתיות לבין החומר הנתון על המשטח . כיוון שאין לו מושג מה יהיו תוצאות המפגש , הוא מופתע לטובה בכל פעם מחדש כאשר נולדת יצירה .

תהליך העבודה חוזר על עצמו בכל יצירה של דיוקן פסולי . המעבר מגוש חומר לדיוקן אורך מספר ימים , ואחריהם הוא מונח לייבוש על לוח עץ לכשבוע . בשלב הבא מוכנס הפסל לתנור , בחום של כ -1,020 מעלות למשך 24 שעות . עם יציאתו מהתנור הוא נמרח בגלזורה צבעונית , בצבעי חמר או , בדרך כלל , בגלזורה שקופה , ומוכנס שוב לתנור ל -24 שעות נוספות בטמפרטורה שונה .

אל הציור הגיע גומא בשלב מאוחר יותר , בשנת 2011. ציוריו באקריליק על בד הם ברובם פרי הדמיון . הם מעוררים סקרנות ומתאפיינים בצבעוניות עשירה ושובת לב . דומה שהם מנהלים דיאלוג עם הציור המוכר לנו מתולדות האמנות המערבית כציור נאיבי , סוריאליסטי .

גומא החל ליצור בחומר בשנת 2006. ביום ביקורי בסטודיו שלו , בחודש אוגוסט 2020, נספרו 113 פסלים , שניתן לראותם מארבע זוויות ראייה שונות . בתערוכה ב " גלריה משרד בתל אביב " יוצגו כ -20 פסלי חומר ו -12 ציורים באקריליק על בד .

דוד גומא נולד בקיבוץ משמרות , 1946; חי ויוצר ברעננה