דורית צינמן טקסט לתערוכה : " פנים רבות "
יצחק בשביס זינגר כתב בזמנו בעיתון הניו יורק טיימס בשנת 1978:
" אני לא ממציא דמויות כי היושב במרומים כבר המציא מיליונים"
כך הן דמויותיה של האמנית דורית צינמן : ממשיות , לא מומצאות, קרובות, ואמיתיות והן בעיקר רק שלה.
הצופה בעבודותיה מקבל תחושה של הכלה, חום אנושי, עדינות וחמלה .
המגע העוטף והמחבק של האם מתווך בין התינוק לבין העולם, והוא תשתיתו של המצע הרגשי, אותו רוצה דורית להעביר.
הצופה רוצה להיות בתוך הסצנה שבנתה, להיכנס לציור ולהיות חלק ממנו.
עבודותיה מרובות רגשות ופרטים, והיא משתמשת בטכניקה של טישטוש ,כעין ענן, אי בהירות וצללים, מה שמחזק אצל הצופה תחושה של רחם, של ראשוניות וחוויה רגשית חזקה.
דורית מרכיבה את הדמויות ומפרקת אותן , משכפלת אותן ומחברת ביניהן ובין הסביבה שבתוכה הן פועלות. זה יוצר מין עולם שונה חדש ומשתנה. הכפלת הדמויות יוצרת קינטיות ומין ריתמוס של סרט ותנועה.
עולמה האמנותי של דורית צינמן הוא עולם של חידה וגילוי.
עולמה של האישה ביצירתה של צינמן כמה למשפחה זוגיות וילדים ומשול לתהליך היצירה שהוא תהליך של הולדה אינסופית.
דורית, ארכיטקטית במקצועה, פנתה לציור לאחר שנים בהן התלבטה ביעודה.
היא למדה במכון אבני אמנות (1981-85) ובשנים האחרונות היא כל כולה באמנות.
ב"אבני" היא גילתה את עולם הצבע, ובעיקר את עולם צבעי השמן והיא אומרת: " התמכרתי לצבע. צבעי השמן מאפשרים לי לצייר באופן אקספרסיבי - למרות שאני מציירת בסגנון פיגורטיבי/ריאליסטי הריאליזם לא ממש מעסיק אותי, כי אם הופך לאמצעי על מנת לבטא את עצמי ואת רגשותי ואת מהותי."
צינמן מציירת את עולמה הפנימי, הפשוט והנגיש, דמויות אנושיות המקיפות אותה ואת חייה. הזדהות מוחלטת עם המצויר.
רגעי פנאי, בילוי בחיק המשפחה, אם ותינוק, חוויות ילדות, כל אלו ועוד -מהווים השראה לאין סוף סיפורים דמיוניים, בהם אנו הופכים לחלק מחוויה, כמעין משקיפים הבונים תסריטים אישיים, המוקרנים על אותה סצנה. משחקי תאורה, אור וצל, חמלה וחום, כל אלו ועוד הופכים כחומר ביד היוצרת על מנת לבנות תחושת מתח של התרחשות שקטה וטעונה שנתפסה כביכול באקראי.
דורית צינמן נולדה בתל אביב ומשנת 1973 היא חיה ויוצרת בהרצלייה.
מיכל סדן – יח"צ
|
