יהושע אלירז: אוונגרד, אמנות ויהדות
ד"ר חיה פרידברג

בשנה שעברה פרש יהושע אלירז מתפקידו כראש המחלקה לאמנות במכללת 'אמונה' ויצא לגמלאות. כיום הוא מתמסר ליצירת אמנות, ומציג מעבודותיו ברחבי הארץ. דרכו האמנותית של אלירז אינה פשוטה ואף לא קלה. מבט רטרוספקטיבי על יצירתו מגלה תהליך רצוף מהפכים חדים ותפניות דרמטיות, תוצאה של חיפוש אישי, רוחני ואמנותי, המלווה אותו במהלך כל שנות חייו.
כבר בראשית דרכו האמנותית פנה אלירז לכיוון ההפשטה המינימליסטית, המלווה אותו עד עצם היום הזה. במהלך לימודיו ב'בצלאל' צייר על בדים גדולים, בעיקר באמצעות התזת צבעים בנוסח אסכולת ניו יורק. בהדרגה ויתר על מרכיבים מבניים וצבעוניים, ובסופו של דבר הגיע למשטחים מונוכרומטיים, שיצרו אשליית חלל אינסופי. הציורים שילבו חזות מינימליסטית עם הבעתיות מיסטית-קוסמית.
בתקופתו החרדית הקדיש אלירז את רוב האנרגיות הרוחניות והיצירתיות שלו ללימוד תורה. לדבריו, מילא את ביתו ואת ארונותיו בספרי יהדות, ולימודם הפך למרכז עולמו. עם זאת, לא נטש לחלוטין את עולם האמנות. אמנם הוא הפסיק לפסל, אך בסתר המשיך ליצור רישומים, שבהם עסק בבעיות חלל ומרחב שעניינו אותו כפסל. את הרישומים שמר לעצמו, ולא עשה בהם כל שימוש ציבורי. אורח החיים החרדי הביא אותו בהדרגה לניתוק מהסצנה הציבורית של עולם האמנות הישראלי של שנות השמונים. לפרנסתו עבד בהוראת אמנות.
אלירז עסק בהוראת אמנות עוד טרם חזרתו בתשובה. שנים מעטות לאחר שסיים את לימודיו ב'בצלאל' החל מלמד אמנות בבית הספר התיכון לבנות 'סליגסברג' בירושלים, ולאחר מכן הפך בה למנהל מגמת האמנות. עם חזרתו בתשובה וכניסתו לחיי תורה המשיך בהוראה ובניהול. הוא לימד במחלקה לאמנות בבית ספר תיכון לבנות 'אמית' בירושלים וניהל אותה, ומאוחר יותר החל ללמד במכללת 'אמונה' ולנהל בה את המחלקה לאמנות.
עד היום הוא מעריץ את ר' נחמן. אך במרוצת הזמן, ככל שהתוודע לחיי היומיום בקהילת ברסלב, החלה להתגבש בו ההכרה שאין הוא שייך אליה. לא זה מה שהוא מחפש. בהדרגה נטש את הקהילה החרדית, ובמקביל החל לרשום בקדחתנות על פי מודל. במגירותיו שמורים מאות רישומים ריאליסטיים של הגוף האנושי, שאותם יצר מאז ועד היום זמן מה לאחר מכן שב לפסל.
בשלב זה של עבודתו האמנותית החל אלירז להעניק שמות לאחדים מפסליו, בשונה ממרבית עבודותיו הקודמות שנותרו ללא כותרת. כך למשל רות ובועז ולוט ובנותיו. בימים אלה הוא עובד על פסל חדש, ארוגי מלכות. דומה שהוא חוזר אל עולם התוכן היהודי, אלא שהפעם הוא עושה זאת דרך היצירה האמנותית. גם פסלים אלה משלבים מבניות קונספטואלית מתומצתת וחמורה עם אמירות אישיות-ביוגרפיות, היכולות לשפוך אור על תהליכים נפשיים עמוקים ועל התלבטויות אישיות בעלות ממד אוניברסלי.
בד בבד עם פרישתו לגמלאות מתחום ההוראה פתח יהושע אלירז בדרך חדשה ורעננה באמנותו, שיש בה שילוב של ניסיון חייו המרובד עם עושר רוחני, עומק פסיכולוגי ובשלות אמנותית. לא נותר לי אלא לצפות בקוצר רוח לתערוכה הבאה של אמן מרתק זה ולרבות נוספות שיבואו אחריה.